בשיתוף מכון אדלר

הילד שומע אותנו אומרים "יקר עכשיו", הילדה שואלת למה לא מזמינים אוכל מבחוץ כמו פעם, והמתבגר כבר מבין מספיק כדי לשאול: "רגע, יש לנו כסף לזה?".

הרבה הורים מתלבטים אם לשתף את הילדים בשיקולי התקציב של הבית. מצד אחד, אנחנו לא רוצים להלחיץ אותם או להעמיס עליהם דאגות של מבוגרים. מצד שני, אנחנו גם לא רוצים לגדל ילדים שחושבים שכסף פשוט מופיע או שכל רצון יכול להפוך לקנייה.

אז לדבר עם ילדים על כסף או לא?

כן, אבל לא על הכל, ובאופן תואם גיל.

ילדים שומעים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. הם שומעים אותנו מדברים על יוקר המחיה, על קניות, על חשבונות, על חופשות ועל "אין תקציב לזה עכשיו". גם אם לא התכוונו לשתף אותם, הם אוספים רסיסים של מידע ומנסים להבין לבד מה קורה.

וכשילדים מנסים להבין לבד, הם לפעמים משלימים את החסר בדמיון. ילד יכול לשמוע "אין לנו כסף לזה" ולהבין מזה שהמשפחה בצרה. מתבגר יכול לשמוע "צריך לחסוך" ולחשוב שמסתירים ממנו משהו.

לכן עדיף לדבר על כסף בצורה רגועה ומותאמת גיל, מאשר להפוך אותו לנושא סודי או מפחיד. עם זאת, חשוב לזכור ששיתוף הוא לא הצפה. ילדים לא צריכים לשאת את הדאגות הכלכליות של הבית.

אז מה כן לספר?

ילדים צריכים להבין שכסף הוא משאב שמנהלים - שההורים שלהם עובדים עבור הכסף, שיש הכנסות ויש הוצאות, שיש דברים שצריך לשלם עליהם, דברים שבוחרים לקנות, ודברים שמחליטים לדחות או לוותר עליהם.

במילים אחרות, המטרה היא לא להכניס את הילדים לניהול החשבון המשפחתי. המטרה היא לעזור להם להבין שכסף הוא חלק מהחיים, ושבכל בית מתקבלות החלטות אחרות לגבי אופן הניהול שלו.

הוא חושב שהכל חינם כי אני משלם בטלפון. איך מסבירים שזה כסף אמיתי?

זו אחת הסיבות שחשוב לדבר על כסף. בעולם שבו משלמים באשראי, באפליקציות ובקליק אחד, לילדים קשה לדמיין שכסף באמת יוצא מהחשבון.

לילדים צעירים אפשר להסביר: "הכרטיס או הטלפון הם אמצעי לשלם דרכו. הכסף עדיין יורד מהחשבון שלנו". אפשר גם לשתף אותם בקניות: להשוות מחירים בסופר, לבחור בין שני מוצרים, להראות איך מתכננים קנייה או איך חוסכים למשהו שרוצים. בגיל בוגר יותר אפשר ללמד ניהול כסף על ידי מתן דמי כיס. 

ומה עונים כשהילד שואל "אנחנו עשירים או עניים?"

מאחורי השאלה הזו מסתתרת שאלה אחרת: "האם אנחנו בסדר?" או "יש לי ממה לדאוג?"

לכן לא חייבים לענות במספרים. אפשר לומר: "יש לנו כסף לכל הדברים שאנחנו צריכים, ויש דברים שאנחנו בוחרים לא לקנות עכשיו". או: "אנחנו מתכננים את הכסף שלנו כדי שיספיק לדברים שחשובים לנו".

אם המשפחה נמצאת בתקופה כלכלית מורכבת, עדיין חשוב לשמור על מסר מחזק: "יש עכשיו תקופה שבה אנחנו בודקים טוב יותר על מה אנחנו מוציאים כסף. המבוגרים בבית מטפלים בזה, ואתה לא צריך לדאוג לזה. אם יש דברים שאתה רוצה או צריך, אתה תמיד יכול לבקש מאיתנו - ואנחנו נגיד לך מה אפשרי כרגע ומה פחות".

איך מדברים על "אין תקציב" בלי להלחיץ?

הרבה פעמים אנחנו אומרים "אין לנו כסף לזה" מתוך הרגל. אבל עבור ילדים, המשפט הזה יכול להישמע גדול ומבהיל. לכן עדיף להשתמש בשפה מדויקת יותר: "את זה אנחנו לא קונים עכשיו", "זה לא בתקציב שלנו כרגע", או "בחרנו להשתמש בכסף שלנו לדברים אחרים". אלה משפטים שמלמדים גבול, אבל לא יוצרים תחושת חוסר ביטחון.

אפשר גם להוסיף הסבר קצר: "אנחנו מתכננים את הכסף שלנו. יש דברים שאנחנו קונים עכשיו, ויש דברים שנחכה איתם". לא הרצאה, לא דרמה, רק שפה שמכניסה את הילד לעולם של בחירה ותכנון.

כמה לשתף לפי גיל?

עם ילדים צעירים כדאי לדבר במושגים פשוטים וקונקרטיים: "היום בוחרים דבר אחד", "אי אפשר לקנות את כל מה שרוצים", "אנחנו שומרים כסף גם לדברים אחרים".

עם ילדים גדולים יותר אפשר לדבר על סדרי עדיפויות: "אם נקנה את זה עכשיו, נוותר על משהו אחר", "אנחנו חוסכים לקראת החופשה", או "יש לנו סכום מסוים לקניות השבוע".

עם מתבגרים אפשר כבר לפתוח שיחות רחבות יותר על יוקר מחיה, עבודה, חיסכון, תכנון וההבדל בין רצון לצורך. אבל גם בגיל ההתבגרות חשוב לזכור: לשתף זה לא להפוך אותם לשותפים לדאגה. הם יכולים ללמוד על כסף בלי לשאת על עצמם את המתח הכלכלי של הבית. 

במקרים חריגים, יכול להיות שנצטרך לשתף קצת יותר. גם אז, חשוב לזכור שהמתבגרים יכולים להבין את המצב, אבל לא צריכים להרגיש שהם אחראים לו.

ומה אם הילד דואג יותר מדי?

אם ילד מתחיל לשאול שוב ושוב אם יש כסף, מוותר על דברים שהוא צריך, או נראה מודאג מהמצב הכלכלי של הבית, כדאי לעצור ולבדוק מה הוא הבין.

לפעמים נגלה שהוא שמע חצי משפט ופירש אותו בצורה מפחידה הרבה יותר ממה שהתכוונו. אפשר לומר: "שמתי לב שאתה שואל הרבה על כסף. אני רוצה להרגיע אותך - יש דברים שאנחנו כמבוגרים מטפלים בהם. אתה יכול לשאול, אבל אתה לא צריך להרגיש אחראי לזה".

זו הבחנה חשובה מאוד. ילדים יכולים ללמוד על כסף, אבל הם לא צריכים להרגיש שהבית נשען עליהם.

בסופו של דבר, שיחה טובה על כסף לא נמדדת בכמה פרטים חשפנו, אלא בתחושה שהילד יוצא איתה: שיש מבוגרים שמנהלים את הבית, שיש מקום לשאול שאלות, ושכסף הוא לא קסם ולא מקור לבהלה, אלא חלק מהחיים שאפשר ללמוד להתנהל איתו.

*האמור מהווה מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ.

**אין להסתמך עליו ואין להתבסס עליו לקבלת תוצאות מסוימות. כמו כן, אין לראות בו משום ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בנתוניו, צרכיו ומטרות השקעתו המיוחדים של כל אדם.