Glossary tooltip block

%title% %summary%
Tooltip text

אגרות חוב (אג"ח)

 

אגרות חוב הן כלי פיננסי המאפשר לחברות פרטיות ומדינות ללוות כסף מהציבור. חברה או מדינה המנפיקה אג"ח בעצם לוקחת הלוואה מהמשקיע. הוא בתמורה מקבל בד"כ תשלומי ריבית קבועים על השקעתו.
לאג"ח מוגדר מועד פדיון, והמשקיעים עד למועד הפדיון (אלו המחזיקים באג"ח ולא מוכרים אותה לכל אורך חייה) לא מושפעים מעליית או ירידת ערך האג"ח, אלא רק נהנים מהריבית.

 

עליון

ערכה של כל אגרת חוב היא 100 אג'. חלק מאגרות החוב נמכרות ללקוח במחיר 100 אג', ומבטיחות ריבית כתשואה על ההשקעה.

שיטה נוספת היא הנפקה בניכיון – האג"ח נמכר למשקיע ב-97 אג' (למשל) ובמועד הפדיון יכול המשקיע למכור את האג"ח ב-100 אג' להנות מרווח של 3% על השקעתו.

 

תחתון

 

 

סוגי אג"ח:

  • אג"ח ממשלתי – אגרות חוב שהונפקו ע"י המדינה. נחשבות בדרך כלל לאג"ח בסיכון נמוך ולכן גם בפוטנציאל תשואה נמוך.
  • אג"ח קונצרני – אגרות חוב שהונפקו ע"י חברות ציבורית. רמת הסיכון והתשואה תלוי במצב החברה.
  • אג"ח זבל – אגרות חוב שהונפקו ע"י חברות בקשיים פיננסיים. מאופיינות ברמת סיכון גבוהה ולכן גם בפוטנציאל תשואה גבוה יותר.

 

נעמוד על טיבם של ההבדלים בין אג"ח למניות. באג"ח רמת הסיכון היא מנמוך עד גבוה- תלוי בזהות החברה המנפיקה ובמצבה. אין דיבידנד. תשלום הריבית למשקיע מקובלת בחלק מהאג"ח, אלא אם החברה קורסת. הנפקה בנכיון מקובלת בחלק מהאג"ח. תשוארה מוגבלת בתקרה, והחברה מחויבת להחזיר חובות תחילה למחזיקי האג"ח שלה. במניות- רמת הסיכון היא בינונית גבוהה. יש בחלק מהמניון דיבידנד, אין תשלום ריבית למשקיע, אין הנפקה בזכיון, תשואה אינה מוקבלת ואין הגנות.